Oral electrolyte salts
סטטוס המרשם נקבע לפי מדינה — התווית הרלוונטית היא זו של המדינה שבה אתם גרים.
בטא: מדור התרופות עדיין בשלבי בדיקה, והנתונים בו עלולים להכיל שגיאות. אין להסתמך עליו לקבלת החלטה לגבי הטיפול שלכם.
מלחי אלקטרוליטים לנטילה דרך הפה הם תערובות של המינרלים האובדים בזיעה ובאיבודי נוזלים אחרים, בעיקר נתרן, אשלגן, כלוריד ומגנזיום, בדרך כלל יחד עם כמות קטנה של גלוקוז. הגלוקוז אינו נמצא שם לשם הטעם: נתרן ומים נספגים יחד עמו דרך דופן המעי, וזה מה שגורם לתמיסה של מלח וסוכר להשיב נוזלים מהר יותר ממים בלבד. הם משמשים להידרציה סביב הזעה מרובה, מזג אוויר חם או איבוד נוזלים עקב מחלה.
טווח מקובל למבוגרים, לא תווית רשמית של מדינה מסוימת — המינון והתזמון משתנים לפי מדינה ומוצר.
השימושים המאושרים משתנים בין מדינות — חלק מאלה עשויים להיות שימוש לא מאושר (off-label) או בלתי מאושר במדינה שבה אתם גרים.
המלחים זקוקים לכמות מספקת של מים כדי לפעול; בריכוז גבוה מדי הם מושכים נוזלים אל תוך המעי ומרככים את הצואה. האשלגן הוא המרכיב הדורש תשומת לב, משום שספירונולקטון ומעכבי ACE — ליזינופריל, אנלפריל ורמיפריל — כולם משמרים אשלגן בגוף, והוספת אשלגן נוסף על כך היא הדרך שבה הרמות מטפסות לתחום מסוכן. עודף אשלגן יוצא דרך הכליות, ולכן תפקוד כליות ירוד מבטל את מרווח הביטחון הזה. נתרן ואשלגן בבדיקת דם הם הערכים שמראים מה מתרחש בפועל.
חולשת שרירים, נימול או עקצוץ, דופק איטי או לא סדיר, או בלבול עלולים כולם לסמן אשלגן שעלה יתר על המידה, ומשמעותם פנייה לרופא ללא דיחוי. שימוש קבוע לצד מחלת כליות או לצד אחת מאותן תרופות ללחץ דם כדאי לדון בו עם רופא תחילה.
מידע לעיון בלבד, לא ייעוץ רפואי. יש להתייעץ עם הרופא לפני כל שינוי.