פיברינוגן הוא חלבון הפלזמה שהכבד מייצר כמצע הסופי של הקרישה, והוא הופך לפיברין ויוצר את הקריש עצמו. הוא גם חלבון של השלב החריף, ולכן ריכוזו עולה כחלק מהתגובה הדלקתית הכללית. התוצאה מעידה אפוא הן על יכולת הקרישה והן על הכבד שמייצר אותו.
עדיין אין נתונים עבור מדד זה.
ערכים גבוהים משקפים לרוב דלקת פעילה, זיהום, נזק לרקמות, היריון או עישון, וערכים גבוהים באופן מתמשך נחשבים גם לסמן של סיכון קרדיווסקולרי. ערכים נמוכים מצביעים לרוב על ייצור מופחת במחלת כבד מתקדמת, על צריכה במהלך דימום מסיבי או קרישה תוך-כלית מפושטת, או על חסר תורשתי נדיר. כל אחד משני הכיוונים הוא ממצא שיש לחזור עליו ולהביאו לרופא, ולא אבחנה.
הדגימה מחייבת מבחנת ציטראט שמולאה כראוי, שכן מבחנה שלא מולאה די הצורך או שנקרשה מעוותת את התוצאה; דלקת שהייתה לאחרונה, היריון, גלולות למניעת היריון וטיפול נוגד קרישה או טיפול טרומבוליטי — כולם מזיזים אותה. היא נקראת לצד חלבון C-reactive (CRP) וקצב שקיעת הדם (ESR) כאשר השאלה היא דלקת, ולצד זמני הקרישה וספירת הטסיות כאשר השאלה היא דימום.
טווחי הייחוס הם ערכים כלליים למבוגרים ותלויים במעבדה, בשיטת הבדיקה, בגיל ובמין. למידע כללי בלבד, לא לאבחון — יש לדון בתוצאות עם הרופא/ה שלך.