ציסטטין C הוא חלבון קטן המיוצר בקצב קבוע כמעט בכל התאים בעלי הגרעין ומפונה כמעט כולו על ידי הכליות. ריכוזו בדם משקף עד כמה טוב מסננים הגלומרולי, ולכן הוא משמש סמן לתפקוד הסינון הכלייתי. בשונה מקריאטינין, הוא תלוי מעט במסת השריר, מה שהופך אותו לשימושי כאשר קשה לפרש את הקריאטינין.
עדיין אין נתונים עבור מדד זה.
ערכים מוגברים מצביעים לרוב על סינון גלומרולרי מופחת, בין אם מפגיעת כליות חריפה ובין אם ממחלת כליות כרונית; הם עשויים להופיע גם בפעילות יתר של בלוטת התריס ובשימוש בקורטיקוסטרואידים. ערכים נמוכים שכיחים פחות ונושאים משמעות עצמאית מועטה, אף שתת-פעילות של בלוטת התריס עשויה להסיט את התוצאה כלפי מטה. ציסטטין C נוטה לנוע מוקדם יותר מקריאטינין כאשר הסינון מתחיל לרדת. תוצאה בודדת מחוץ לטווח היא סיבה לחזור על הבדיקה ולדון בה עם רופא, ולא מסקנה כשלעצמה.
מצב בלוטת התריס, קורטיקוסטרואידים סיסטמיים, עישון, השמנה ודלקת מתמשכת עלולים להסיט את הערך ללא תלות בתפקוד הכליות, והשיטות נבדלות בין מעבדות, ולכן מוטב לבצע בדיקות חוזרות באותה מעבדה. הוא מתפרש לצד קריאטינין, אוריאה ו-eGFR: היכן שציסטטין C נמדד, ניתן לחשב את ה-eGFR ממנו בלבד או ממנו יחד עם קריאטינין, ואילו בבנגלדש פאנלי הכליה השגרתיים מדווחים על eGFR המחושב מקריאטינין בלבד, וציסטטין C הוא בדיקה נוספת שיש להזמינה בנפרד. חומצת שתן מעידה יותר על מטבוליזם הפורינים ועל שיגדון, וקשורה כאן באופן רופף בלבד.
טווחי הייחוס הם ערכים כלליים למבוגרים ותלויים במעבדה, בשיטת הבדיקה, בגיל ובמין. למידע כללי בלבד, לא לאבחון — יש לדון בתוצאות עם הרופא/ה שלך.