קריאטינין הוא תוצר פסולת של חילוף החומרים האנרגטי בשריר, המפונה מהדם כמעט כולו על ידי הכליות. ריכוזו בסרום משמש לפיכך כמדד שגרתי לטיב הסינון הכלייתי. מכיוון שהייצור תלוי במסת השריר, אותו ערך עצמו נושא משקל שונה בגוף גדול ושרירי לעומת גוף קטן או חלש.
עדיין אין נתונים עבור מדד זה.
קריאטינין מוגבר מצביע לרוב על סינון מופחת, בין אם עקב התייבשות, פגיעה כלייתית חדה או מחלת כליות ממושכת יותר; תרופות המפחיתות את זרימת הדם לכליות, כגון נוגדי דלקת, עשויות אף הן להעלות אותו. ערכים מופחתים אומרים פחות ונצפים לרוב במסת שריר נמוכה, בחוסר תנועה ממושך או בהיריון. ערך יחיד מחוץ לטווח הוא סיבה לחזור על הבדיקה ולדון בה עם רופא, ולא מסקנה על בריאות הכליות.
ארוחת בשר גדולה, מאמץ גופני מאומץ ביממה שקדמה לבדיקה, תוספי קריאטין והתייבשות מזיזים כולם את התוצאה, ולכן הדם נלקח בדרך כלל במנוחה ובמצב הידרציה סביר. תרופות אחדות חוסמות את הפרשת הקריאטינין באבוביות מבלי לשנות את הסינון עצמו, ומעלות את הערך בלא נזק. הוא נקרא לצד eGFR, המחושב ממנו, ולצד אוריאה וציסטטין C, המסייעים להבחין בין השפעת התייבשות לבין אובדן אמיתי של סינון.
טווחי הייחוס הם ערכים כלליים למבוגרים ותלויים במעבדה, בשיטת הבדיקה, בגיל ובמין. למידע כללי בלבד, לא לאבחון — יש לדון בתוצאות עם הרופא/ה שלך.