בילירובין ישיר הוא המקטע שהכבד כבר צימד לחומצה גלוקורונית והכין להפרשה אל המרה, והוא נמדד כחלק המגיב ללא תוספת מאיץ. מכיוון שהצימוד מתרחש בתוך תא הכבד וההפרשה מתרחשת דרך דרכי המרה, מקטע זה מדווח על אותו קטע במסלול הבא לאחר הקליטה. חיסורו מהבילירובין הכללי נותן את המקטע הבלתי מצומד, והיחס ביניהם נושא את מרבית המשקל הפרשני.
עדיין אין נתונים עבור מדד זה.
מקטע ישיר מוגבר מצביע לרוב על הפרשה לקויה: חסימה בכל מקום לאורך דרכי המרה, כולסטזיס בתוך הכבד, או מחלה של תאי הכבד חמורה דיה כדי להפריע להפרשת המרה. כאשר הבילירובין הכללי מוגבר אך המקטע הישיר אינו מוגבר, תשומת הלב עוברת לפירוק כדוריות דם אדומות או לגרסאות תורשתיות של הצימוד. ערכים נמוכים אינם בעלי משמעות ואינם מתפרשים בפני עצמם. כל תוצאה מוגברת מלווה בבדיקה חוזרת ובהערכה של רופא, ואינה נקראת כאבחנה.
הערך נמדד ישירות ואינו מחושב מהבילירובין הכללי, אך דגימות שעברו המוליזה או נחשפו לאור הופכות אותו לבלתי אמין; שיטות הבדיקה שונות זו מזו במידה שתוצאות ממעבדות שונות אינן תמיד ברות החלפה. הוא נקרא יחד עם בילירובין כללי, שממנו מחושב המקטע הבלתי מצומד, ועם פוספטאזה אלקלית ו-GGT, המסמנות כולסטזיס, בעוד ALT ו-AST מעידים על נזק לתאי הכבד.
טווחי הייחוס הם ערכים כלליים למבוגרים ותלויים במעבדה, בשיטת הבדיקה, בגיל ובמין. למידע כללי בלבד, לא לאבחון — יש לדון בתוצאות עם הרופא/ה שלך.