ALT, אלנין אמינוטרנספראז, הוא אנזים המרוכז בתוך תאי הכבד, שם הוא משתתף בחילוף החומרים של חומצות אמינו. בדיקת הדם מודדת את הכמות שדלפה מתאים אלה, ולכן היא נקראת כסמן לשלמות תאי הכבד ולא לתפקוד הכבד הכולל. כמויות קטנות יותר מגיעות מרקמת השריר ומרקמת הכליה.
עדיין אין נתונים עבור מדד זה.
ALT מוגבר מצביע לרוב על גירוי או נזק לתאי הכבד: כבד שומני, אלכוהול, דלקת כבד נגיפית או תגובה לתרופה או לתוסף הם מן ההסברים הרגילים, ועליות קלות וחולפות שכיחות. עליות גדולות יותר נוטות ללוות פגיעות כבדיות חדות יותר. תוצאות נמוכות נושאות משקל קליני מועט ולעיתים נקשרות לחוסר בוויטמין B6. ערך בודד מחוץ לטווח הוא סיבה לחזור על הבדיקה ולהביאה לרופא, ולא ממצא בפני עצמו.
מאמץ גופני מאומץ בימים שלפני נטילת הדם, שתיית אלכוהול לאחרונה, משקל הגוף ותרופות נפוצות רבות — ביניהן פרצטמול, איבופרופן, דיקלופנק ותרופות נוגדות דלקת אחרות — עשויים להסיט את התוצאה, וכך גם דגימה שעברה המוליזה. ALT מפורש לעיתים רחוקות לבדו: הוא נקרא לצד AST, GGT, פוספטאזה אלקלית, בילירובין כללי וישיר, אלבומין וחלבון כללי, והתבנית המצטיירת מכולם אומרת יותר מכל אנזים בודד.
טווחי הייחוס הם ערכים כלליים למבוגרים ותלויים במעבדה, בשיטת הבדיקה, בגיל ובמין. למידע כללי בלבד, לא לאבחון — יש לדון בתוצאות עם הרופא/ה שלך.