חומצת שתן היא התוצר הסופי של פירוק הפורינים, והפורינים מגיעים הן ממחזור התאים והן מהמזון. רובה יוצאת מהגוף דרך הכליות, ולכן הרמה בדם משקפת את האיזון בין הכמות המיוצרת לבין הכמות המופרשת. היא מעידה על חילוף החומרים של הפורינים ועל הטיפול הכלייתי בהם, ולא על הסינון הכלייתי בלבד.
עדיין אין נתונים עבור מדד זה.
חומצת שתן מוגברת נובעת לרוב מתזונה עשירה בפורינים, מאלכוהול, מהשמנה או מתסמונת מטבולית, מהפרשה כלייתית מופחתת או ממחזור תאים מהיר; היא הרקע הביוכימי של גאוט, אף שאנשים רבים בעלי ערכים גבוהים אינם מפתחים התקף לעולם. משתנים ואספירין במינון נמוך מעלים אותה, ואילו לוסרטן ותרופות מורידות אוראט מורידים אותה. ערכים מופחתים אינם שכיחים ומקושרים לרוב לאובדן באבוביות הכליה או לתרופות מסוימות. הפרשנות שייכת לרופא, במיוחד כאשר קיימים תסמינים במפרקים.
צום, אלכוהול, ארוחה כבדה, התייבשות ומאמץ גופני עז לפני נטילת הדם מזיזים כולם את הערך, ובמהלך התקף גאוט חד היא עשויה להיות תקינה באופן מטעה. היא נקראת עם קריאטינין ו-eGFR כדי להעריך אם ההפרשה לקויה, ועם סמנים מטבוליים כגון גלוקוז ושומני הדם, לנוכח התכיפות שבה הם מופיעים יחד.
טווחי הייחוס הם ערכים כלליים למבוגרים ותלויים במעבדה, בשיטת הבדיקה, בגיל ובמין. למידע כללי בלבד, לא לאבחון — יש לדון בתוצאות עם הרופא/ה שלך.