אוריאה היא תוצר הסיום של פירוק החלבון, נוצרת בכבד מאמוניה ומופרשת על ידי הכליות. הרמה בדם משקפת גם את היקף פירוק החלבון וגם את יעילות פינויה על ידי הכליות. במעבדות אחדות היא מדווחת כחנקן אוריאה בדם, והיא מעידה על תפקוד הכליות ועל מחזור החלבון כאחד.
עדיין אין נתונים עבור מדד זה.
אוריאה מוגברת מלווה לרוב התייבשות, צריכת חלבון גבוהה, דימום אל תוך מערכת העיכול או סינון כלייתי מופחת; עלייה המקדימה את זו של הקריאטינין מרמזת בדרך כלל על סיבה קדם־כלייתית כגון אובדן נוזלים. אוריאה מופחתת נצפית לרוב בתזונה דלת חלבון, בהיריון, בעודף נוזלים או במחלת כבד משמעותית, שכן הכבד הוא שמייצר אותה. הכיוון חשוב יותר מערך בודד, וכל שינוי מתמשך מקומו בשיחה עם רופא.
ארוחות עשירות בחלבון, צום, מאזן הנוזלים ודימום עדכני במערכת העיכול מזיזים את התוצאה במידה ניכרת, ולכן האוריאה בפני עצמה היא סמן פחות יציב מהקריאטינין. תרופות מסוימות, ובהן קורטיקוסטרואידים ומשתנים, אף הן מעלות אותה. היא מתפרשת לצד קריאטינין ו-eGFR, כשהיחס ביניהם נושא חלק גדול מהמשמעות, וציסטטין C מוסיף הערכת סינון שאינה תלויה במסת השריר.
טווחי הייחוס הם ערכים כלליים למבוגרים ותלויים במעבדה, בשיטת הבדיקה, בגיל ובמין. למידע כללי בלבד, לא לאבחון — יש לדון בתוצאות עם הרופא/ה שלך.