מגנזיום מודד את ריכוזו בסרום של מינרל המשמש קו-פקטור במאות תגובות אנזימטיות ומייצב את הריגושיות של העצבים ושל שריר הלב. רוב המגנזיום בגוף שוכן בתוך התאים ובעצם, ולכן הסרום משקף מאגר קטן בלבד. הוא מעיד בעיקר על הספיגה במעי ועל אופן הטיפול בו בכליות.
עדיין אין נתונים עבור מדד זה.
מגנזיום נמוך נובע לרוב מצריכה לקויה, משימוש כרוני באלכוהול, משלשול או מתת-ספיגה, ממשתני לולאה וממשתנים תיאזידיים, או משימוש ממושך במעכבי משאבת פרוטונים. ערכים מוגברים שכיחים פחות ומשקפים לרוב פינוי כלייתי מופחת או נוגדי חומצה ומשלשלים המכילים מגנזיום. מגנזיום נמוך עלול בעצמו למנוע מהסידן ומהאשלגן לחזור לנורמה, ומשום כך הוא נבדק כאשר אלה אינם מתוקנים. תוצאה בודדת מחוץ לטווח מחייבת בדיקה חוזרת וקריאה של רופא.
המוליזה בדגימה מעלה את הערך באופן כוזב, משום שכדוריות הדם האדומות עשירות במגנזיום, ורמה תקינה בסרום אינה שוללת דלדול של המאגרים התוך-תאיים. נטילת תוספים או נוגדי חומצה בסמוך לבדיקה מסיטה את התוצאה כלפי מעלה. המגנזיום מפורש יחד עם אשלגן, סידן (כללי ומיונן), זרחן ותפקוד הכליות.
טווחי הייחוס הם ערכים כלליים למבוגרים ותלויים במעבדה, בשיטת הבדיקה, בגיל ובמין. למידע כללי בלבד, לא לאבחון — יש לדון בתוצאות עם הרופא/ה שלך.